פס"ד בתביעה כספית בין אחים

פתח דבר

1.         שתי תביעות התבררו יחד לפני: בתביעה האחת (תמ"ש 4390/04) תבעו אח ואשתו את אחיו ואשתו בסעדים שהוגדרו במהותם כ"תביעות כספיות ותביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ולחלופין סילוק יד וסעדים נלווים".

            בתביעה האחרת (תמ"ש 4390.1/04) תבעו הנתבעים בתביעה הראשונה את אחיו ואשתו (התובעים בתביעה הראשונה) בתביעה שהוגדרה כ"תביעה שכנגד", ובמהותה הוגדרה תובענה זו כתביעת "אכיפה + פיצוי כספי בגין הפרת הסכם ותביעות נוספות". סכום התביעה נישום לצרכי אגרה בסך 20,000 ש"ח.

2.         מאמצים רבים הקדשתי לנסות ולהביא הצדדים לפשרה, אך ללא הועיל. גם המגשר שניסה את דרכו לליבם של האחים כשל. בסופו של יום הודיעוני הצדדים כי הם מקבלים את ההצעה שהצעתי להם בשעתו ("ויחלוקו") אך הם זקוקים לחודשים רבים כדי לנסח את ההסכם - לכך לא יכולתי להיעתר. הצעתי התבססה על מכירה בין הצדדים באופן שאחד האחים ימכור לרעהו את חלקו והאח האחר יהווה הבעלים של כל השטח, בסופו

של דבר דחיתי את הגשת הסיכומים עפ"י בקשת ב"כ הצדדים, כדי שינסו להגיע לפשרה, ואולם באי כוח הצדדים הודיעוני שגם ניסיון אחרון זה לא עלה יפה (כך למרבה הצער נדחתה הגשת סיכומי הצדדים עד 30/12/08 חרף העובדה שהמועד האחרון בו נשמעו ההוכחות היה 29/6/08).

3.         ככל הנראה קנאת אחים קשה ומרה היא, וכך כנראה גם המקרה שבפני.

4.         ביום 16/11/08 הוגשו סיכומיהם של התובעים - הנתבעים שכנגד וביום 31/12/08 הוגשו סיכומי הנתבעים התובעים שכנגד, ומשכך - ניתן פסק דיני.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

5.         סיפור המעשה שזור בטענות הצדדים, לכן אביא טענות הצדדים קמעא באריכות.

6.         חלקת המריבה, עליה ניצים האחים (חלקה ... בגוש ... ב....) (להלן: "המקרקעין") הינה בית המגורים המקורי של הורי התובע והנתבע 2, המנוחים י.וג.ר. כפי שהדברים הוגדרו בכתב התביעה "הבית הינו מחצית מבית דו משפחתי". במקורו היה בית ההורים, סמוך לפטירתם, בשטח בנוי של 97 מ"ר, מתוכם, כך נטען, 50 מ"ר התווספו לו לפני למעלה מ-20 שנה, ונבנו בלא היתר. לבית, חצר בשטח של 1,141 מ"ר ושטח זה נמנה לאחר הפקעה של כ-273 מ"ר.

ההורים המנוחים העניקו את זכויותיהם במתנה לאחים בחלקים שווים ביניהם בסוף שנות ה-70, הזכויות הועברו "בכתב" (כך נטען בתביעה) רק בשנת 1982. האחים קבעו ביניהם כי התובע יקבל את מחצית המגרש ועליו בית ההורים ואילו הנתבע יקבל את מחצית המגרש האחרת ויבנה עליה את ביתו.

7.         התובע טוען בתביעתו, כי העובדות במלואן התבררו לו רק בשנה האחרונה והחלו להתגלות לו רק בשנת 2000. לטענתו, כבר ביום 10/11/81 הגיש הנתבע בקשה להיתר בניה על החלקה לשם בניית בית בשטח של כ-15,650 מ"ר. הבקשה הוגשה באופן שכביכול הוגשה על ידי התובע ואביו, אך למעשה נחתמה על ידי הנתבע, ועוד כללה הבקשה (כך טען התובע) בקשה להפוך את בית ההורים לחנייה " והכול כמובן מבלי להודיע על כך לתובעים או מי מהם או להורים המנוחים..."

8.         ההורים המנוחים הוסיפו להתגורר בביתם עד זקנה ושיבה, כשהאב המנוח נפטר בשנת 1988 והאם הלכה לעולמה בשנת 1989.

9.         התובע טען שלא ידע על מצב הדברים לפיו לכאורה "הפך" בית ההורים לחנייה והוא סבר לתומו כשהנתבע החל בבנייה, כי הבנייה מבוצעת במחצית המגרש שלו, ואף שילם עבור הנתבע הלוואה מובטחת במשכנתא כיוון שהנתבע אמר לו שהוא מקבל מן ההורים נתח גדול יותר, עקב כך שקיבל מחצית מגרש ועליו בית, בפועל.

10.        עוד טען התובע כי בדיעבד הסתבר לו שהנתבע קיבל חלק גדול יותר במגרש מאשר מחצית, ואילו כעת כל מה שנותר בידיו זה בית המוגדר כחנייה, ועל מנת להחזיר המצב לקדמותו, היינו להפכו חזרה לבית מגורים, יהא עליו לשלם סכומים נכבדים.

תביעתו של התובע, איפוא, הסתמכה על חוו"ד שמאית שצרף לתביעה והסתמכה על החלקים שנגזלו ממנו ועל העלויות שיהיה עליו לשלם לשלטונות המס כדי להפוך את הבית לבית מגורים.

11.        מנגד, טען הנתבע כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנות, זו תביעה כספית שהוגשה לאחר יותר מ-20 שנה מיום שנוצרה המחלוקת הכספית בין האחים.

הנתבע הוסיף וטען כי אין זה נכון שהעובדות לאשורן נודעו לתובע רק בשנה האחרונה, שכן העובדות במלואן היו ידועות לתובע 1 משנת 1982 ולתובעת 2 משנת 1989.

12.        לטענת הנתבע, אמנם הבקשה להיתר בנייה הוגשה על ידו, אך נפלה בה "טעות סופר" על ידי מהנדס הבניין שכתב בטעות כי המבקש הוא התובע - ולא הנתבע.